שמי מרדכי ליפו, אני רופא. אני לא עוסק לא בצבא ולא בפוליטיקה, אבל אני מטפל בהרבה אנשים חרדים, גם ראשי ישיבות, וגם בהרבה חילונים, הרבה חיילים, והרבה אנשים במילואים.

ואני שומע אותם, ויש פה כאב גדול. זה לא רק עניין של עניין משפטי או משהו כזה, יש פה צורך מאוד חשוב מבחינה ביטחונית, מבחינה תורנית, וגם מבחינה נפשית. כמו שאמרת עכשיו, אנשים במילואים, קשה להם לראות את החרדים שבכלל לא קשורים לביטחון. צריכים לחשוב על משהו מחוץ לקופסה, שייתן גם אפשרות של תורה ושל אווירה חרדית, וגם יענה לצרכי הביטחון, לא רק מבחינת הביטחון עצמו, אלא גם לתחושה, למוטיבציה של אנשים שקשה להם לראות את החברה החרדית שלא עוסקת בביטחון. אני באתי לפה עם הצעות. הצעה אחת, דיברו על זה, שלמשל בין הזמנים, אנשים שלומדים תורתם אמונתם ילכו ללמוד נשיאת נשק, עזרה ראשונה, וגם יעשו שמירות. אני חושב שלא תהיה התנגדות לזה שיתרמו איזה חודש לביטחון, משהו כזה. זה לא יפגע בתורה, הפוך. זה ייתן להם קצת לעשות פעילות גופנית, זה מצוין. דבר ראשון. דבר שני, שיהיה איזה סידור, אני קורא לזה משהו ביטחוני-תורני, בשביל אנשים שלא רוצים בשום אופן להתגייס לצה״ל, שיהיה להם תפקיד של שמירות, שיעזרו מאוד לביטחון, בלי להיות דווקא עם מדים או דווקא חלק מצה״ל. מבחינה פסיכולוגית, אני חושב שזה חשוב. דבר שלישי, צריכים להפסיק לדבר יותר מדי על סנקציות. צריכים להסתכל בצורה חיובית. זאת אומרת, נגיד, אם ישיבות שיעסקו בזה, שיעזרו לביטחון, אז לתת להם תוספת, לא תמיד סנקציות. אני יודע שזו התפיסה של משרד המשפטים, רוצים שיהיה שוויון והכול, אבל לפעמים בשביל הסכנה הגדולה, בשביל הצרכים האמיתיים, צריכים לא לדבר יותר מדי על שוויון, צריכים לדבר על יעילות, מה אפשר לעשות כדי שיהיה יותר ביטחון ויותר תורה.

יש כל מיני אנשים. יש אנשים שיודעים תורה, ויש לי ילדים שהם תלמידי חכמים, כולם התגייסו, בסדר?

משפט אחד. זה כבר חודשיים שאני מתחנן להיפגש איתך, וזה לא הולך. אני רוצה אולי למצוא מישהו שיעזור לי, שנתקדם.